מכירים את המצב ששיר ששמעתם היום, ברדיו, מהילד שלכם בדרך לגן או שיר פרסומת שניתקע לכם באוזן , ניתקע. זה מעצבן ואפילו שלא מצליחים לחשוב על שיר אחר? יש כנראה פתרון.
פתרון אפקטיבי להיפטר מ"תולעי אוזניים", כך נקראים באנגלית, אותם שירים מעצבנים ומעיקים בצורה של השמעה חוזרת, לא ניגמרת לעולם, בראש שלנו, נימצא על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת READING באנגליה. במאמר שפורסם ב Quarterly Journal Of Experimental Psychology (ראה מטה), מראות התוצאות, שהדרך הכי טובה לחסום את "תולעי האוזניים", השירים התקועים לנו בראש בצורה אובססיבית, הוא לא על ידי קריאה של ספר טוב או פתרון של תשבץ תרתי משמע מסובך, אלא, פשוט, ללעוס מסטיק.
"תולעי אוזניים" הן בעייה מוכרת ומרגיזה ומשגעת ומציקה ומעיקה, שיותר מ 99% מהאנשים חוו לפני כן. המצב הזה אומנם חולף, אך מהווה מקור ללחץ מיותר להרבה אנשים. החלק במח שלנו שאחראי על עיבוד שמיעתי- הקורטקס השמיעתי- מופעל כאשר מאזינים לשירים, ככה שכאשר אנו שומעים לחן ששמענו קודם, המח שלנו משלים את החסר, שוב ושוב. דבר הזה אמר שלחנים אלו נחשבים לזכרונות מוזיקאליים לא רצוניים. להיפטר מהזכרונות הללו, או לפחות להשתיקם, לא פשוט, אבל לפי המאמר, יתכן ויש פיתרון במסטיק. עצם לעיסת מסטיק, דומה מאוד להשמעה של קולות שלא ממש מעובדים ברמה המוחית, (Irrelevant Sub-Vocalization) אבל הוכחו כמורידים ומנמיכים את היכולת הביצועית של זיכרון לטווח קצר, כמו גם זכרון "צילומי" שמיעתי.
לא רק שזיכרון "צילומי" שמיעתי פחות בהיר לנו, כאשר אנו עסוקים במטלות שונות, אלא שצלילים וקולות שלא ממש מעובדים ברמה המוחית, כמו לעיסה של מסטיק, מורידים את החזרתיות הדביקה של קולות וצלילים שניתקעים באוזננו. כדי לבחון את התיאוריה שלהם, הקבוצה בנתה שלושה ניסויים שבהם הנסיינים נחשפו לשירים "דביקים", ובאותו הזמן הם לעסו , או לא לעסו מסטיק.
בניסוי הראשון הם העריכו את אפקט לעיסת המסטיק לעומת ניסיון לדמיין מוסיקות אחרות (ההופעה המודעת של תמונות מוסיקאליות), על ההימצאות של "תולעי אוזניים" ברגע שהפסיקו לנסות לדכא את הופעתם . הנסיינים נחשפו לניגונים פופולאריים ניתבקשו בתחילה לא לחשוב על המוסיקה עצמה, ואח"כ הורשו לעשות כן. התוצאת הראו שלעיסת המסטיק הורידה את מספר הפעמים שניגון נחווה באופן מודע.
בניסוי השני, בו בדקו את ה"שמיעה " הממשית במוחם של הניבדקים, הראו החוקרים את האפקט שיש ללעיסת מסטיק על התופעה של שמיעת ניגונים בחלקים השמיעתיים במח.
בניסוי השלישי ניבדקה האפשרות שאולי כל תנועה ולא רק לעיסת המסטיק עצמה הדומה לתנועות חיבור מילים ודיבור , יכולה להביא לאותו אפקט של דיכוי "תולעי אוזניים". משתתפי הניסוי ניתבקשו לתופף עם אצבעותיהם לקצב של ניגון חדש לחלוטין או ללעוס מסטיק. מעניין ומפתיע הוא שפעילות תנועתית (תיפוף אצבעות), היתה פחות יעילה מאשר תנועות הלעיסה (תנועות תת ווקאליות), בדיכוי של "תולעי אוזניים".
המחקר הזה הוא הראשון שבדק את ההופעה והדיכוי של "תולעי אוזניים" בצורה רצונית או לא רצונית, הראה שלעיסת מסטיק מפריעה לחוויה של שירים שנידבקים וחוזרים ברצף מרגיז וניתקעים לנו בראש. לכן, ניתן לומר שלעיסת מסטיק יכולה ליהיות אחד מהאפשרויות להיפטר מ"תולעי אוזניים".
אז פעם הבאה שניתקע לנו שיר / מנגינה בראש, ננסה לא לחשוב על תמונות מיוחדות ושירים מוזרים אחרים – פשוט נילעס מסטיק במקום.