בעיות מוכרות שנלוות לאוטיזם

מעבר לבעיות של לקויות למידה, הפרעות קשב, טיקים, הפרעות ביכולת לוויסות חושי והפרעות במצב הרוח, יש דווחים גם על-

רמה שכלית: השונות כאן היא מאוד גדולה. בין תקין ומעל הממוצע לאוכלוסייה ועד רמה של ילדים המאותגרים לרמה השכלית לגילם. הבעיה כאן, היא גם היכולות לשיתוף פעולה של הנבדק באותם מבחני אינטליגנציה. החלוקה הישנה הראתה שיש יותר מוגבלות שכלית באוטיזם לעומת אלו שהוגדרו עם PDD-NOS   והכי פחות בתסמונת אספרגר.

חרדה: בעיות של חרדות שונות ומגוונות מוכרות בילדים עם הפרעת תקשורת. בין אם זה בשל קשיים בהבנה של רמזים תקשורתיים ובין אם בהבנה של סיטואציות ופירושן, הרי שהאפיון של חרדה, מדווח גם על ידי אוטיסטים מוכרים שהשיגו תארים מתקדמים וכתבו ספרים על מצבם, כפי שהם רואים את מצבם. החרדה המוכרת שמביאה לדחייה של שינה מדווחת בתיאור של  דונה וויליאמס  Sleep was not a secure place. Sleep was a place where darkness ate you alive. Sleep was a place without color or light. In the darkness you could not see your reflection. You could get lost in sleep. Sleep just came and stole you beyond your control.  Anything that robbed me of total control was no friend of mine."    (בתרגום חופשי שלי:  "שינה לא הייתה מקום בטוח. שינה הייתה המקום שבו החשיכה אכלה אותך בחיים. שינה הייתה מקום ללא צבע או אור. בחושך, לא יכולת לראות את השתקפותך. אתה יכולת ללכת לאיבוד בשינה. שינה באה וגנבה לך את היכולת של שליטה בעצמך. כל מה ששדד אותי משליטה מלאה, לא היה חבר שלי").

אפילפסיה : תרשימי גלי מח, EEG , לא תקינים, נפוצים מאוד וקיימים ב50-70% מילדים עם אוטיזם.  האפשרות של פרכוסים והתפתחות של אפילפסיה, תלויה  במצב הראשוני- הריון, לידה התפתחות ראשונית, היסטוריה משפחתית, מחלות ראשוניות , בעיות גנטיות, אפילפסיה משפחתית ועוד. עדיין, אפילפסיה היא מצב שכיח ביותר בילדים עם אוטיזם מעבר למצב באוכלוסייה הכללית שהוא  1%.

הפרעות שינה: מצב שכיח ביותר ומוכר ב80% מילדים על הקשת התקשורתית !!. בעיקר נפוצות התלונות על קשיי הירדמות, דחיית זמן הירדמות, שינה קצה וקימה בלילה פעמים רבות, שינה קצרה וקימה מוקדמת בבוקר. מעבר למאפיינים של חרדות ופחדים שיכולים, כאמור, להביא לקושי בהירדמות, דחייה של זמן ההירדמות התלוי גם בהפרשה תקינה של מלטונין, הורמון השינה, היה על הכוונת. מחקרים מהשנים האחרונות הראו הפרשה ירודה ומאוחרת של מלטונין בילדים עם אוטיזם. למרות שאינו תרופת הרדמה ויש לו רק השפעה קלה על ההירדמות, מתן מלטונין תפס תאוצה והביא לשינוי בטיפול המכוון ליכולת להירדם. בסופו של יום מדובר בשינויים  קטנים יחסית למה שהיינו מצפים. הטיפול בבעיות שינה באוטיזם הוא מורכב יותר ודורש התייחסות רבה יותר מעבר למלטונין.