הפרעת קשב היא בעצם הפרעה בויסות יכולות קשב, אכילה, שינה, חיברות תקינה ומצב רוח.
אצל חלק גדול מהילדים הבעיה מתחילה ונראית באופנים שונים, לעיתים כבר בילדות כחלק מהפרעות ויסות.
אצל ילדים רבים עם הפרעת קשב רואים קשיים בויסות שינה תקינה, הפרעות שינה, הפרעות באכילה, הפרעות בויסות מצבי רוח (מצב רוח לא יציב), קשיים במעברים ממצב למצב (משינה לעירות, מעירות לשינה, מחופש ללימודים ומלימודים לחופש, החלפת מורה בבית הספר ועוד). רוב הילדים זקוקים למערכת יציבה ומובנית. לכאורה הם מחפשים כל הזמן שינויים ושבירת שגרה אך הם בעצם זקוקים לשגרה, לסדר ולארגון. הם זקוקים לחוויה של סדר וארגון חיצוני, כי אין להם את החוויה הרגשית הזו באופן פנימי וטבעי.
ויסות שינה הוא באמת חלק נחקר יותר ועליו הרחבה בפוסט מיוחד לכך- על שינה והפרעות קשב- ילדים עם הפרעת קשב מושכים את שעת השינה עד מאוחר, הם מתקשים לכבות מחשבות והתנהגויות ומתקשים להרגיע עצמם לעבר השינה. בגיל מאוחר יותר הם אוהבים להירדם מול הטלוויזיה ויש להם נטייה להתעורר מוקדם בבוקר. השינה שלהם אינה יציבה ונראות התעוררויות רבות בלילה. כמו כן השעון הביולוגי שלהם, במקרים רבים, מאוחר, הם נוטים ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר, גם כשהם אינם בני נוער. מה שיוצר עימותים מול ההורים, על שעת השינה ומה יקרה מחר כשיהיו עייפים בית הספר. חלקם אינם מצליחים ללמוד לישון לילה רצוף עד גיל מאוחר יחסית. לרבים מהם יש חרדות ופחדים מהשינה עצמה ומהחושך והשקט סביב. דבר נוסף שמאד שכיח הוא הרטבת לילה עד גיל מאוחר יחסית. למרות קשיי שינה מוכרים, כאשר הם נירדמים, הם מגיעים לשינה עמוקה ממנה הם מתקשים להתעורר כדי לא לפספס. הם סובלים גם משכיחות גבוהה יותר של הפרעות נשימה בשינה, תסמונת הרגליים העצבניות וביעותי לילה.
הפרעות בתאבון, יתכנו לשני צידי המתרס- אכילת יתר וחוסר אכילה. יש כאלה שמתקשים לווסת את השובע ולא ממש מרגישים אותו וממשיכים לאכול. לעומתם יש אלה שמתקשים להרגיש ברעב וכמעט לא אוכלים.
חוסר בויסות חושי יכול להתבטא אל ילדים עם תמונה של בעיית קשב (שידובר בפוסט אחר) יש ילדים שסובלים במקביל גם מרגישות יתר בפה. הם מרגישים ומגיבים שונה לטעמים, ריחות ומרקמים של מזון. לדוגמא יש שלא אוהבים שוקולד (שוקולד שורף בפה). אצל בנות שכיחה התפתחות של הפרעות אכילה, בולמיה (אימפולסיביות וקושי בשליטה), אך גם אנורקסיה (שליטה עצמית מוגברת, השגיות).
חוסר הויסות החושי יכול להופיע ברגישות למגע בעור הגוף, כמו תוויות הבגדים וגרביים. ילד בן 3 שמסרב לנעול נעליים, יש לחשוב על רגישות יתר מסוג זה. הרבה פעמים סביב הסירוב הזה מתפתחים עימותים והילד נחשב מפונק, עקשן, ילד בודק גבולות וכו'. יש ילדים עם רגישות לצלילים וקולות חזקים, למרות שהם מייצרים הרבה רעש מיותר, שלא מפריע להם כלל.
יש שיבטאו חוסר ויסות רגשי– שונות בין מצבי רוח באותו יום ולאורך היום. מצב הרוח מתהפך במהירות בתגובה למצבים משתנים. התחושות עלולות ליהיות מפחידות לילד, לגרום להורים לחשוש, לכעוס, ולהתקשות בהתמודדות עם השונות הזו. הילדים הללו עלולים להסתובב עם תחושות עמוקות של אשמה ובושה. (אשמה כי תמיד לא מצליחים לרצות את הסביבה, בושה בשל המצבים שבו הם נתונים).