אבות לילדות קטנות, מקשיבים יותר ונענים יותר לבנות שלהם ולצרכים שלהן, מאשר אבות לבנים עם אותם צרכים. כך נמצא על פי סריקות מוח ורישומים של האינטראקציות היומיות של הורים עם ילדיהם.
המוח של כל אב לביתו הקטנה, מגיב אחרת מאשר היה מגיב לבן הקטן שלו. אבות לבנות קטנות, שרו יותר ובתכיפות גבוהה יותר ודיברו יותר בפתיחות על רגשות, כולל עצב, כנראה בשל המחשבה שבנות מתחברות יותר לצד הרגשי, מאשר בנים. (עפ"י מחקר בירחון של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, Behavioral Sciences ). אבות לבנים, היו יותר מכוונים לפעילות קשוחה והשתוללות והשתמשו יותר בשפה של השגת מטרות, כגון, גאווה, ניצחון, גבוה ולמעלה, כאשר דיברו עם הבנים שלהם. לעומת זאת, בשיחה עם הבנות, הם דיברו בשפה יותר אנאליטית, אשר קשורה יותר להצלחה ביכולות לימודיות.
אם אחד הילדים קורא לאבא, האב יגיב יותר אם מי שקראה לו היא ביתו לעומת הבן שלו. מה שאומר שאנו צריכים לשים לב להתייחסות הלא מודעת של הורה המושפעת ממין הילד שלו.
המחקר בעצם בדק את האפשרות שתגובת האבות לילד או ילדה, מושפעים מתגובות מוחיות שונות בהתאם למין הילד. המחקר לא הראה האם יש נטייה גנטית או לימוד סביבתי לאורך החיים של הפנייה ופנייה שונה לבנים לעומת הבנות שלהם.
כדי להגיע לתוצאות אמיתיות, החוקרים בדקו ב"תנאי שטח" 52 אבות לפעוטות (30 פעוטות בנות ו22 פעוטים). האבות שהסכימו נדרשו לחגור מצלמה על החגורה שהקליטה את השיחות שלהם למשך 50 שניות כל 9 דקות כאשר היו באינטראקציה משפחתית. פעם ביום חול ופעם בסוף שבוע. המכשיר ניטען בלילה בחדר הילד, כך שאם ההורה ניקרא לילד, התבצעה הקלטה.
האבות עברו סריקת מוחMRI בזמן שהראו להם מבוגר לא ידוע וילד לא ידוע ואת ילדם שלהם, במצבים של שמחה, עצב, או ללא מבע מיוחד (נייטראלי).
אבות לבנות פעוטות הראו בזמן צפייה בבת שלהם מחייכת, הפעלה רבה יותר של אזורי עיבוד ראייה, עיבוד וויסות רגשות, עיבוד תווי פנים ומעגל תגמול, לעומת אבות לפעוטות בנים. לא היה הבדל בפעילות המוחית כאשר ראו את תמונת הפעוט/ה שלהם עצובים. כן ובצורה מפתיעה, אבות לפעוטות בנים, הגיבו יותר לתמונה של פנים ניטרליות.
באינטראקציות יומיות, אבות לבנות התייחסו יותר בשפה לחלקי הגוף, כמו פופיק, בטן, רגל, לעומת אבות לפעוטות בנים. מחקרים קודמים כבר הראו שבנות טרם התבגרות יטו יותר לדווח על חוסר שביעות רצון מגופן והערכה עצמית נמוכה יותר בהתייחס לגופן, לעומת בנים.
המחקר התייחס לאבות, כיוון שיש פחות מחקרים על מעורבות ועל טיב המעורבות של האבות, לעומת האימהות, בגידול הילדים.
המחקר מעורר שאלה, האם אבות שמשוחחים בשפה ובהתייחסות יותר "רגשית" עם הבנות שלהם, עוזרים לפיתוח של רגשות לאחרים, כגון אמפתיה, הבנה וחמלה אצל בנותיהם?, אם כן, כדאי וצריך לנהוג כך גם עם בנים.
העובדה שאבות לפעוטות בנים, מפנים פחות תשומת לב אל הבנים, היא עניין שצריך לשים לב אליו (וכמובן, לדעתי, לשנותו), שכן מחקרים אחרים הראו שמבוגרים זכרים שהגבילו מאוד את ביטוי רגשותיהם כלפי חוץ, נמצאו עם סיכוי גבוה יותר לדיכאון, רמת אינטימיות חברתית נמוכה, חוסר שביעות רצון מנישואים ופחות פתיחות לחיפוש של עזרה נפשית מקצועית.
מצד שני, מחקרים אחרים הראו שמשחקי בנים, קשוחים ומשתוללים, עוזרים לילדים קטנים בויסות רגשות. לכן כדאי כנראה להציע לאבות לבנות להכניס לפעילות היומית, יותר פעילות של השתוללות, למרות שזו נראית מתאימה יותר לבנים.
למרות שככל ההורים מנסים להיות הכי טובים שיש, צריך לשים לב ולהדגיש כי יש הבדלים בגישה לילד/ה רק בשל מינו.
בסרטון הבא תוכלו לראות דוגמה לפעילות קצת אחרת של אבות ובנות… צפו בהם ביוטיוב 19 וחצי מליון איש.
מה אתה והבת שלך עושים לחיזוק הקשר??
