האם שיטת ה-5 דקות גורמת לנזק?

שיטת 5 הדקות של ד”ר ריצ’רד פרבר שעימה יצא לאור לפני כ 30 שנה הביאה לשינוי משמעותי בשיטות ההרדמה, ובהתייחסות אל הילד הגדל ומתפתח, לא כתינוק מפונק, אלא, כאדם צעיר ובעל מוח מבין.  הגרסה הפרברית  לינוקא ויצירת שינוי מבוקר בהתנהגות, הידועה בשם העממי, חינוך, הביאה להתייחסות לילדים כשווים בין מבוגרים ומביני עניין. יצירה של בסיס לקיחת אחריות וקבלת המושכות חזרה להורים העבירה הרבה אימהות ממצב של אי-מהות, השיבה להן מהות בסיסית ובעיקר שינה טובה . מאז, פרבר נחשב גורו.

מחקר חדש שבדק את השפעת שיטת 5 הדקות על  תינוקות ועל האמהות שלהן גורס לבעיה אפשרית בשיטת 5 הדקות המפורסמת. כידוע, שיטה זו מכוונת ללימוד עצמאות על ידי לימוד הילד לעובדה שההורים נמצאים באזור והילד אמור להירדם לבדו בעצמו. שיטה זו המביאה לבכי רב של התינוק בלילות הראשונים, מביאה רבים מהרחמנים בינינו לוותר, ולהיכנס ולהרים העולל הבוכה, לנחם אותו ולוותר גם הלילה על ניסיונות נואלים להירדמות עצמית.  התינוקות הבוכים תמיד מעוררים באימהות שביננו  את השאלה אם לא נגרם לילד נזק פסיכולוגי ואם לא מגבירים אצלו את חרדת הנטישה.

כיוון שמצב דחק (Stress) גורם לעלייה של הורמוני דחק, הרי שניתן למדוד את כמותו בדם ולראות האם כצעקתה, או אולי – כבכייתה.

תינוקות בגילאים של 4-10 חודשים, שרובם עם קשיי הירדמות ללא עזרת ההורים השתתפו במחקר. במשך שלושה ימים נמדדו: יכולת ההרדמה של ההורים את ילדם, יכולות ההירדמות של הילד רמת הבכי שלו, המכוונת למצב של דחק ורמת הורמון הדחק הידוע קורטיזול. רמת קורטיזול נמדדה בדם הילדים ואמהותיהם בלילה מספר 1 ובלילה מספר 3 למחקר.

השיטה עבדה מעולה ובכל זאת, למרות הירדמות טובה של חלק מהתינוקות על פי השיטה הנ”ל, רמות הקורטיזון שנמדדו בדם הילדים, מחד, נותרו גבוהות כמעט ללא שינוי במדידה של לילה 1 ולילה 3. רמת ההורמון אצל האם מאידך – ירדה משמעותית.      זאת אומרת שלמרות שהתינוק למד להירדם, הוא נשאר בסטרס, לעומת אימו שהפכה רגועה יותר. החוקרים פירשו זאת כסימן למתח שירד ולשמחה של האם בשל הירדמות התינוק.  האם זה אומר שהם לומדים להירדם ולא ממש נרגעים? האם זה אומר שיש בעיה משמעותית?

קורטיזול הינו הורמון עם הפרשה קבועה ומחזורית לפי היממה. עליה לשיא וירידה לשיא מינימאלי בכל 6 שעות. טרם מדידות של מלטונין, נמדדו רמות קורטיזול וחום גוף פנימי (Core Temperature) כמדד יציב לסידור שינה ומחזוריות שינה והתאמתה למחזור יום לילה (אור חושך). קורטיזול גם מהווה הורמון המגן מפני נזקים מוחיים בהתפתחות מוחית אצל פגים לאימהות בהריון בר סיכון. דהיינו, יש מצבים בהם פגות והסטרס העוברי שלה, מגן מפני נכות מוחית עתידית היכולה להתפתח ללא הפגות המלחיצה.  דבר נוסף הוא וחשוב שכל אמא והורה יזכרו, ואני אומר זאת לכל הפונים אלי לייעוץ בנושא השינה- שינה טובה של ההורים ובעיקר של האם, מביא את האם לתת הורות טובה יותר למחרת.

נכון שחסכי שינה כרוניים, ואפילו חלקיים, יכולים לגרום לעלייה של קורטיזול במבוגרים ונכון שנבדקה רמת ההורמון ביום 1 וביום 3, והיא הייתה גבוהה אך אין זה אומר שהיא קשורה דווקא לשיטה, ובעיקר לא אומר שרמת ההורמון בהמשך הזמן, נשארת גבוהה. יתכן מאוד שילד הלומד להירדם לבד ומחונך בצורה זו לעצמאות ולאי תלותיות בהוריו, יפגין רמות סטרס נמוכות יותר בהמשך התפתחותו.  הירדמות עצמאית מביאה לעצמאות של הילד ומתאימה לשלבי ההתפתחות השכלית והפסיכולוגית של הגיל הרך. יתכן וילדים אלה יפגינו עצמאות יתרה ודווקא לא יפתחו חרדות שונות לאחר מכן (דבר שלא נחקר עד כה), כאותם ילדים תלותיים הנדרשים להוריהם בכל צעד ושעל.

לכן, יש לזכור, למרות שאימהות רבות המלמדות את ילדן להירדם בצורות שונות, בין אם בשיטת 5 הדקות ובין אם בשיטות שונות הנותנות לטיפות, חיבוקים, הרמות מהמיטה וכיו”ב המביאות להירדמות בסופו של דבר, הרי שאין זה אומר שבכולן הילד יפתח עצמאות באותה מידה. יתכן והקורטיזון בלילות הראשונים תורם לחוסר עליה מטאורית בסטרס הגופני והנפשי מאוחר יותר. דבר זה יתכן ומביא דווקא לרגיעה במערכות הגוף השונות של הילד (לב, נשימה, כליות ומח) ובטח לאימו הישנה עם חיוך.

כיוון שלכל משפחה ולכל ילד מזג משלו והיכולת לישון ולהירדם מושפעת מגורמים שונים, הנכון ביותר לומר הוא שההירדמות היא תהליך שחייב להיות “אקולוגי” לילד ולמשפחתו. כך כולם יכולים לחיות עם פחות סטרס ולהאריך חיים.

לילה טוב