נפילת שיניים בילדים גדולים, היא תמיד חגיגה וסימן טוב לפיית השיניים לבוא ולהשאיר מתנה. אבל מה קורה כאשר השיניים בוקעות ואין פיית שינה להרדים את הילד ולתת מזור לכאביו ולעייפות ההורים? מה עושים ואיך מנהלים בקיעת שיניים כאשר רוצים לישון? היופי הוא שתמיד יש מה לעשות.
אני רוצה לשתף אתכן בציטוט אנונימי של שאלה אמיתית מתוך פורום הפרעות שינה תינוקות, הפרעות שינה ילדים
שאני מנהל במקום אחר ברשת:
“…לפני שבועיים יצאו לה שתי שיניים תחתונות. אני מנסה להרגיל אותה להירדמות עצמאית לקראת המעון. …ברקע יש נעימות שקטות והאורות בסלון מעומעמים. ואז אני מעבירה אותה לחדר שלה למיטה והולכת. היא משחקת עם עצמה איזה חצי שעה ואח”כ מתחילה להיות נודניקית. רוצה שאני ארים אותה. אני מרימה והיא ממשיכה לבכות ולצרוח ולא ברור לי אם זה ה.. (שנראה לי שהחמיר לאחרונה) או השיניים. היום למשל מרחתי לה טיג’ל, היא לא נרגעה מייד. ורק אחרי 15 דקות בערך נרדמה.
שאלות:
- אם השיניים כבר מבצבצות – הן אמורות עדיין לכאוב?
- יכול להיות שהיא בוכה משיניים רק לקראת הירדמות ללילה?
- האם זה זמן טוב ללימוד הירדמות עצמאית (בקיעת שיניים) או שעדיף לחכות עם זה?
- איזה שיטת הירדמות מומלצת במקרה שלי? ניסיתי את שיטת 5 הדקות, אבל היא בסוף צורחת ואני מרימה אותה. “
לרוב הילדים, בקיעת שיניים חלה סביב גיל 6 חודשים ויש שיכולים להישבע כי הילד/ה החלו להרגיש כאב והבכי הופיע מחדש או התגבר, ושנתם השתנתה אפילו חודשיים לפני כן. בילדים שלא יודעים להירדם לבד הבעייה גדולה יותר מאשר בילדים שיודעים להירדם לבד. כיוון שהילד של השכן ירוק יותר, הוא אוכל יותר ירקות ירוקים, שותה רק מים ולא מבקש קולה, שונא שוקולד ואומר סליחה בבקשה ותודה, הילד שלנו, לעומת זאת- לא יודע להירדם לבד ואינו ישן טוב. גרוע מכך, בבקיעת שיניים, כל מה שהצלחנו ללמד אותו עד כה וכל היכולת שרכש בדרך לעצמאות לילית ניזרקת לפח. הוא לא ישן, בוכה וכואב. גם אנו ההורים, בוכים את אובדן שנת הלילה וכואבים את ידיעת העייפות של היום שלמחרת. אז מה עושים?.
בעיקרון הרעיון הוא להגיע לקו השבר מוכנים. להנחיל לילד הרגלי שינה נכונים וטובים, להשקיע ( כמו האם המצוטטת מעלה) בהגיינת שינה נכונה וטובה ואם ניתן, ללמד הילד עצמאות, דהיינו, הידיעה והיכולת להירדמות עצמאית. נכון, יש שיגידו כי אומנם הוא ידע לפני כן לישון לבד ונירדם ללא בעייה, אך עם הבקיעה הכל התרסק, אך אני אומר שככל מצב רפואי , כמו גם שבירת רגליים, לאחר מכן- מי שיודע לרכב על אופניים- יוכל לשוב לעשות כן, גם שינה היא הרגל נילמד והירדמות היא הבסיס. פתרונות שונים לא חסר: יש שמורחים טיג’ל, אני נגד חומרים המכילים לידוקאין ( חומר הרדמה, היכול לטפל ו/או לגרום, במינונים אחרים, כמובן, להפרעות קצב לבביות), יש שהסבתא נותנת מעט עראק על המוצץ ( יצא לי לטפל במיון ילדים בילד בעילפון חושים –COMA, כי המוצץ ניטבל עד חצי בקבוק לפיו של הילד, כדי שלא יבכה), ויש שסובלים בשקט. הגישה הרווחת שניראית לי טובה לא פחות היא לתת ביעוץ וידיעה של רופא הילדים, ואם אין מניעה, משכך כאב, כגון אקאמול או נורופן במינון מופחת, כדי לתת לילד להרגיש בן אדם ולישון טוב בלילה. רק לא להילחץ ולא להכנס לחרדה שהכל אבוד!!!
לגבי השאלות שנישאלו מעלה, התשובות הן כדלקמן:
- כשהשן יצאה- היא ממשיכה להרחיב את הפתח, רק עוד קצת כאב וזהו. הכאב העיקרי והמתמשך הוא בבקיעה והנצה של שלפוחית בחניכיים עד פריצת השן החוצה
- הכל יכול ליהיות ברפואה, בלילה הכל נגד ההורים, ויתכן כי אנו כבר מותשים וזה מועצם
- אם לא התחלתם לפני כן- נמתין קצת עד שתבקע השן ונתחיל עוד לפני הפעם הבאה, ואז נמשיך למרות הכל ( אנו מהעקביים)
- אין שיטה טובה אחת לכולם, אלא יש להתאים את הגישה על פי הילד, ההורים ומה ש”אקולוגי” בבית, אחרת שום הצעה שלי לא תיושם.
תמיד יש מה לעשות, השאלה היא מתי ואיך.
לילה טוב