FAQ שינה

השינה עצמה, בין אם בלילה או במשך היום, כמו שנת צהריים ,מורכבת מחמישה שלבים (ארבעה בחלוקה חדשה): נמנום (שינה קלה)- שינה שטחית- שינה עמוקה (מחולקת סמנטית לשני חלקים ,שלב 3 שלב 4) ושנת חלום. באופן נורמאלי יש לכל אחד מאיתנו, לאורך שינה, יקיצות שנמשכות כ 10-15 שניות וניתן לראות כ8-10 יקיצות כאלה כל שעה לפחות. לאחריהן אנו (בכל גיל) שוקעים חזרה בשינה. זהו מחזור אחד והוא נמשך אצל תינוקות כשעה ואצל מבוגרים כ-שעה וחצי. כלומר, בשנת לילה יש לנו המבוגרים כ-5 מחזורי שינה ואילו אצל התינוקות כ- 8-10 מחזורים.

השינה אינה דבר רציף אצל אף אחד: לא אצל מבוגרים ולא אצל ילדים ותינוקות. במהלך השינה התקינה והנורמאלית ישנן מספר יקיצות קצרצרות באורך של מספר שניות. מרבית הילדים והמבוגרים מסוגלים לחזור לישון מייד במהירות. אולם אם התינוק רגיל לכך שהוא צריך עזרה בהירדמות – בכל יקיצה כזאת הוא מגלה  שמה שהוא רגיל להירדם איתו (מגע יד/מוצץ/בקבוק/ ידיים/עגלה/הנקה) פשוט נעלם לכן הוא מתקשה להירדם שוב.

עזרה בהירדמות בערב ובמהלך יקיצות הלילה (הטבעיות) אינה רק "קשה" להורים אלא עשויה אף לפגוע בילד עצמו.

כל עוד התינוק/הילד תלוי בנוכחות או בסיוע על מנת להירדם הרי שהדבר כרוך לא רק בצורך בנוכחות או בסיוע בערב, אלא גם בהזדקקות לנוכחות או לסיוע שוב ושוב במהלך הלילה.  מפני שהשינה אינה דבר רציף אצל אף אחד: לא אצל מבוגרים ולא אצל ילדים ותינוקות ובגלל שבמהלך השינה התקינה והנורמאלית ישנן מספר יקיצות קצרצרות באורך של עד 10 שניות, אם מתעורר הילד ומגלה שמה שהוא רגיל להירדם איתו (הורה/מוצץ/בקבוק/הנקה/נדנוד/ סביבת שינה אחרת) פשוט נעלם או משתנה- החוויה הזאת של ההיעלמות מאוד מטרידה, מפחידה מתסכלת ומאיימת. זאת הסיבה שהילד/תינוק בוכה או צורח בלילה ולא מתעורר רגוע.

חשוב להבין כי אם הילד מתרגל להירדם עם אימא או אבא, ואחר כך אימא או אבא יוצאים בהיחבא מחדרו לאחר שנרדם או מחזירים אותו ישן למיטתו- מדובר פה על מסר סותר, ופוגעני: אנחנו לא באמת רוצים לקחת אותך למיטתנו,  ומצד שני לא מרדימים אותך שם כדי שלא תפחד ואח"כ נעלמים. במצב כזה, הילד מתעורר שוב באמצע הלילה וחש בחסרונם של אבא או אימא: ואז, או שהוא מבין שהם הסתלקו או שהוא חושש שהם "נעלמו"- כל זה מאוד לא נעים, מעליב במקרה הראשון או מאיים במקרה השני.

בנוסף, השינה בלילה חיונית לתפקודו התקין של הגוף. שינה רצופה בלילה פירושה שהילד מגיע לכל שלבי השינה (גם שינה עמוקה, גם שנת חלום) – עד מיצוי. שנת לילה המקוטעת בהתעוררויות ממושכות, הנובעות מהצורך בעזרה להירדם, יכולה להביא למשך שינה "ברוטו" : כלומר, הוא מתעורר בבוקר מאוחר יותר, למרות הקימה המאוחרת יותר נותר עייף, עצבני ולא נינוח בהשוואה לילד הישן שינה רצופה.

כאשר הורים מרגילים את הילד לכך שהוא נרדם בנוכחותם, אך לאחר שהילד נרדם הם יוצאים בהחבא, בשקט מחדרו או מרדימים אותו בידיים ואז מניחים אותו בזהירות במיטתו ויוצאים- הם מזינים אצלו ברמה העמוקה ביותר את חרדת הנטישה!  זאת, בניגוד למצב שבו הילד מתרגל לכך שההורים יוצאים מהחדר כשהוא עדיין ער ומודע לנעשה סביבו, והוא מתרגל להירדם ללא נוכחותם ורואה שהשד "לא נורא כלל".

חרדת נטישה שיכולה להתחיל לאחר גיל 8-9 חודשים, היא מצב שבו הילד חש לא בטוח, מאוים ומפוחד ללא נוכחות ההורה. היא נובעת מתחושה של הילד כי הוא נעזב, לבדו, ונותר ללא מענה למצוקותיו. חרדת הנטישה ניזונה מתחושת אי הוודאות של הילד לגבי שובו של ההורה וברמה העמוקה יותר, היא ניזונה מתחושת הילד כי הוא אינו רצוי וההורה בעצם נטש אותו על מנת "להיפטר" ממנו (כמו עמי ותמי ביער…).

תופעת טלטול הראש היא תופעה תקינה ונורמאלית בעת ההרדמות, ובאנגלית  head rocking- אחוז קטן מהילדים מייצרים בעצם תנועה ריתמית (קיצבית) על מנת להירדם. ישנם גם ילדים שמטיחים את ראשם בדופן המיטה- וגם אז אין מדובר בהפרעה- אלא שאז יש לדאוג לריפוד המיטה. תופעה זו מתרחשת בעת ההרדמות בערב ולעיתים לאחר כל יקיצה במהלך הלילה

אין לתופעה זו כל משמעות קלינית, אך היא יכולה ללוות את הילד/ ה לאורך זמן, ואפילו על הילדות המאוחרת (גיל 10). אין אנו יודעים מדוע היא מתרחשת- אך ההשערה היא שמדובר בניסיון לסנן את גירויי הסביבה ולהיכנס ל"טראנס" של רוגע וריכוז

ההמלצה להורים במקרה כזה היא –  לא לנסות ולהעיר את הילד/ה בשום אופן, לא להוציא אותו/ה מהמיטה, ולא לנסות להפסיק אותו/ה. הילד/ה לא חווה שום הפרעה או סבל.

באופן עקרוני סביב גיל 3 חודשים, כאשר השעון הביולוגי של התינוק כבר מגובש לחלוטין- הוא אמור להפסיק (מעצמו) לאכול בלילות.  זאת בתנאי שהאכילה אינה מהווה משענת לצורך הירדמות, כך שהתינוק לא נרדם באכילה!  במקרה כזה התינוק בעצם גומל את עצמו, ללא בכי ומחאה הכרוכים בשינוי הרגלים! תהליך הגמילה העצמאית והטבעית מאכילת הלילה הוא הדרגתי:

הנה דוגמא מייצגת (יכולות להיות סטיות לכאן ולכאן בשעות ובגיל התינוק)

בתחילה התינוק בן יומו אוכל בתדירות של אחת לשעתיים-שלוש גם ביום וגם בלילה, כלומר נניח ב19:30, 22:00, 01:30, 04:00 וב06:00 (בוקר).

בערך בגיל חודש התינוק כבר אוכל ב19:30 – 23:30 – 02:30 – וב06:00.

בערך בגיל חודש וחצי- חודשיים- התינוק אוכל ב19:30 – 01:00 – 04:00 – וב06:00.

בערך בגיל חודשיים- חודשיים וחצי- התינוק אוכל 19:30 – 02:30 – 06:30 מתעורר ולא בהכרח מיד אוכל

בערך בגיל חודשיים וחצי- שלושה חוד' התינוק אוכל ב19:30- 04:00 וב06:30 מתעורר ולא בהכרח מיד אוכל.

בערך בגיל שלושה חודשים- פלוס מינוס התינוק אוכל ב19:30 ומתעורר רק ב05:00- 06:00 או יותר ואוכל מבלי לחזור לישון.

מתן מזון בבקבוק או בהנקה באמצע הלילה  – בעיקר מעל גיל שנה כשכבר בוקעות שיניים, הוא דבר לא רצוי ממספר בחינות נוספות על התלות-

1) עששת הבקבוק/ הנקה- "חורים בשיניים" – הנגרמת כתוצאה ממגע סוכרים עם השיניים במהלך הלילה

2) מתן נוזלים בלילה מגביר השתנה ומקשה בעתיד על גמילה מחיתולים

3) שיבוש בהתגבשות השעון הביולוגי: כדרך הטבע, מגיל 3 חודשים  להתגבש השעון הביולוגי היוצר אצלנו בגוף הבחנה בין פעילות יום (אכילה, פעילות גופנית, למידה, קשב וכו') ובין פעילות לילה (שינה, צום, מנוחה גופנית). כאשר אנו ממשיכים להאכיל את ילדנו בלילות אנחנו יכולים להביא  לשיבוש בשעון הביולוגי. הגוף אינו מותאם לפעולת עיכול בלילה והדבר מכביד עליו מאוד.

העובדה שתינוק מסיים בלילה בקבוק "שלם" אחד או יותר של לא מצביעה בהכרח על רעב אלא על כך ששיטת ההרדמות שלו/ה היא תוך כדי גמיעת בקבוק. ההסבר לכך הוא שכיוון שהוא/היא חייב/ת לשתות עד שהיא נרדמת, וההרדמות אורכת כמה דקות טובות (כי אף אחד לא מגיע לשינה עמוקה תוך כמה שניות) – אז היא/הוא שותה ושותה ושותה ושותה עד שהיא/הוא שוקע/ת בשינה= וזה יוצא בקבוק שלם.
באופן תיאורטי, ניתן לבצע את הבדיקה הבאה (זה לא מומלץ, אני מקווה שתבינו את הרעיון גם מבלי לבצע בפועל את הבדיקה):
אם יש לנו תינוק או תינוקת בני יותר מ3 חודשים, שרגילים לשתות בקבוק שלם אחד או יותר (נניח 180 מ"ל) באמצע הלילה, נכין את אותה כמות, מופרדת ל2 בקבוקים (2 בקבוקים של 90 מ"ל, או אפילו 3 בקבוקים של 60 מ"ל)
כעת, כאשר הוא או היא מתעוררים בלילה, ניתן להם לשתות מהבקבוק הראשון. מה שיקרה זה שהם ישתו בשקיקה, אך לא יספיקו להירדם לפני שהבקבוק היה נגמר.
סביר להניח שאז היא או הוא היו בוכים ומוחים (כי הם לא הספיקו להירדם עדיין). אבל אז, נמתין 4-5 דקות (כאשר התינוק ער, ובוכה בחוסר שביעות רצון על הידיים שלנו) לפני שניתן לו או לה לשתות מהבקבוק השני (עוד 90 מ"ל).
מה יקרה?
במקרה כזה,סביר שהיא או הוא שוב לא היו מצליחים להירדם כי שוב הבקבוק היה נגמר להם "לפני הזמן"- למרות שהם בעצם שתו כמות של "בקבוק שלם".
מה שאז היה קורה זה שהייתם צריכים לתת להם בקבוק "שלם" נוסף, או אם התינוק היה מסרב בגלל שהוא כבר מלא, נאלצים להרדים אותם על הידיים, או בכל בדרך אחרת….

ישנה דעה רווחת כי מתן תמ"ל (נגיד בניגוד להנקה), או דייסה סמיכה יסייעו בהשראת שינה ממושכת יותר. אולם, הדבר לא נכון מכמה סיבות: ראשית, האבסה רק מכבידה על מערכת העיכול ואם בכלל, רק מפריעה לישון (נסו בעצמכם לגמוע מיכל מילקשייק סמיך של חצי ליטר בסמוך לשינה…)
שנית, בלילה התינוק לא מתעורר מרעב, אלא מזעיק את הוריו רק במידה ואינו יודע להירדם עצמאית. במקרה כזה יגיעו אימא/אבא וינסו לסייע בהרמות בד"כ ע"י מתן חלב רק מפני שהם לא מעלים על דעתם לעשות משהו אחר (יש כאלה שנותנים מוצץ, או מרדימים בידיים, או בכל דרך אחרת)…התנהגות זו מנציחה את התלות שיש לתינוק בהרדמות עם בקבוק.

התשובה היא לא. תינוק מעל גיל 3 חודשים לא אמור בכל מקרה לאכול בלילה!
כל כך הרבה פעמים נתקלתי בהמלצה להאכיל את התינוק הישן בסביבות 22:00- 23:00 , בסמוך לשעה בה ההורים הולכים לישון, על מנת שישן פרק זמן ממושך יותר…
יש להבין כי אין דבר כזה "האכלת חלום"- מי שאוכל מתעורר לשם כך, מפעיל שרירים, בולע וכו' משמעות הדבר היא שבעצם אנו מאכילים בצורה יזומה במהלך הלילה, ומפוררים את רצף השינה הפיזיולוגי הטבעי שגיבש התינוק "בעמל רב"- מעצם התפתחותו.
התסריט הוא כזה: בתחילה ניגשים ומעירים את התינוק על מנת שיאכל. כיוון שקיבתו כבר פנויה, הוא נענה להאכלה (אין משנה אם מדובר בהנקה או בקבוק). לאחר מספר לילות הוא מפתח ציפייה (הגיוני- הוא הרי יצור לומד) לקראת ההאכלה ומתעורר אליה בעצמו. אך, כיוון שהוא נרדם בהאכלה זו- מתפתח כאן גם הקשר (אסוציאציה) בין הרדמות לאכילה שפירושו תלות גוברת והולכת בהאכלה לצורכי הרדמות. כעת, חשוב לדעת כי השינה אינה באמת רציפה אצל אף אחד, לא אצל מבוגרים ולא אצל ילדים ותינוקות. למעשה השינה הנורמאלית היא מקוטעת כך שבמהלכה ישנן מספר יקיצות קצרצרות באורך של כמה שניות. מכאן נובע שבכל יקיצה טבעית של התינוק הוא מצפה להאכלה על מנת להירדם. בקיצור, מה שקורה לאחר פרק זמן שבו מתחילים להעיר תינוק עם האכלה ב"תחילת הלילה" – זה שכמות ההזעקות לאכילה הולכת וגדלה. בסופו של דבר מגיעים למצב שהתינוק דורש האכלה בכל יקיצה כמעט, אחת לשעה- שעה וחצי!

האמת היא שההורים הם אלה שאחראים באופן ישיר ומבלי להתכוון לכך שתינוקות נרתעים מהמיטות שלהם.
הרי ילדים ותינוקות מלכתחילה לא "שונאים" את המיטות שלהם. הם פשוט לא מורגלים להירדם בהן. אם התינוקות מורגלים להירדם מחוץ למיטתם: על הידיים, במיטת ההורים או בעגלה (או בסלון, או באוטו…) ואז מונחים במיטותיהם – הרי שלא ניתנת להם ההזדמנות להתרגל להירדם בהן. כעת, כיוון שבמהלך השינה התקינה והנורמאלית ישנן מספר יקיצות קצרצרות באורך של כמה שניות אצל כל אחד בכל גיל, הם מקיצים לאחר פרק זמן ומוצאים את עצמם פתאום במיטה וזאת חוויה לא נעימה, מפתיעה, מרתיעה ואולי אף מאיימת. בתגובה לגילוי ה"מבעית" הם בוכים. ואז אחד ההורים מגיע ומחלץ את התינוק הבוכה מתוך המיטה ("אויש! איך הגעת לכאן!? מסכן קטן, בוא נוציא אותך מהמקום הנורא הזה…."), מרגיע ומרדים אותו שוב מחוץ למיטה ולאחר שהוא מוודא שהתינוק נרדם הוא שוב "זורק אותו אל התופת" ומסתלק….! זאת אומרת שבעצם ההורים הם אלה שגורמים לתינוקות להירתע מהמיטות שלהם כי הם מחלצים אותם מהמיטה כשהם ערים ובוכים ומחזירים אותם למיטה כשהם ישנים ולא מודעים לסביבתם .

התשובה היא לא. תינוק מעל גיל 3 חודשים לא אמור בכל מקרה לאכול בלילה!
כל כך הרבה פעמים נתקלתי בהמלצה להאכיל את התינוק הישן בסביבות 22:00- 23:00 , בסמוך לשעה בה ההורים הולכים לישון, על מנת שישן פרק זמן ממושך יותר…
יש להבין כי אין דבר כזה "האכלת חלום"- מי שאוכל מתעורר לשם כך, מפעיל שרירים, בולע וכו' משמעות הדבר היא שבעצם אנו מאכילים בצורה יזומה במהלך הלילה, ומפוררים את רצף השינה הפיזיולוגי הטבעי שגיבש התינוק "בעמל רב"- מעצם התפתחותו.
התסריט הוא כזה: בתחילה ניגשים ומעירים את התינוק על מנת שיאכל. כיוון שקיבתו כבר פנויה, הוא נענה להאכלה (אין משנה אם מדובר בהנקה או בקבוק). לאחר מספר לילות הוא מפתח ציפייה (הגיוני- הוא הרי יצור לומד) לקראת ההאכלה ומתעורר אליה בעצמו. אך, כיוון שהוא נרדם בהאכלה זו- מתפתח כאן גם הקשר (אסוציאציה) בין הרדמות לאכילה שפירושו תלות גוברת והולכת בהאכלה לצורכי הרדמות. כעת, חשוב לדעת כי השינה אינה באמת רציפה אצל אף אחד, לא אצל מבוגרים ולא אצל ילדים ותינוקות. למעשה השינה הנורמאלית היא מקוטעת כך שבמהלכה ישנן מספר יקיצות קצרצרות באורך של כמה שניות. מכאן נובע שבכל יקיצה טבעית של התינוק הוא מצפה להאכלה על מנת להירדם. בקיצור, מה שקורה לאחר פרק זמן שבו מתחילים להעיר תינוק עם האכלה ב"תחילת הלילה" – זה שכמות ההזעקות לאכילה הולכת וגדלה. בסופו של דבר מגיעים למצב שהתינוק דורש האכלה בכל יקיצה כמעט, אחת לשעה- שעה וחצי!

שימו לב !! כמות תאונות הדרכים בימי שינוי כאלה עולה ב 7%!
• מעבר משעון קיץ לחורף
אנו מזיזים את מחוגי השעון אחורה ו"מרווחים" שעה בלילה הראשון:
לכן, את שעת ההשכבה מזיזים בהדרגה בכל יום 10 דקות קדימה עד שמגיעים לשעה ה"מקורית". גם לנו המבוגרים לוקח בערך שבוע להסתגל לשעון החדש. שעת ההשכמה תשתנה בהתאם לילד ולא ניתן להשפיע עליה ישירות- כמובן.
לדוגמא אם שעת ההשכבה היא 20:00 (שעון קיץ) אז היא הופכת להיות 19:00 (שעון חורף)
ביום הראשון להשכיב את 19:00- 19:15 בערך
ביום השני להשכיב ב19:15- 19:30
ביום השלישי להשכיב ב19:20- 19:30
ביום הרביעי ב19:30- 19:40
ביום חמישי 19:40 – 19:50
וביום השישי הגענו לשעה ה"מקורית" – 20:00.

• מעבר משעון חורף לשעון קיץ
עם תחילת האביב, עונה גם על הסנכרון העונתי והשנתי שקיים בנו כיונקי יום. אנו נעים במסלולים של הסנכרון יומי וגם חודשי עונתי ושנתי. העובדה שיש תקופות ייחום ורוב ההמלטות מתרחשות באביב. לענייננו- כדי להכין את עצמנו וילדינו לקראת השינוי …אנו מזיזים את מחוגי השעון קדימה ו"מפסידים" שעה בלילה הראשון:
לכן, את שעת ההשכבה מזיזים בהדרגה בכל יום 10 דקות אחורה עד שמגיעים לשעה ה"מקורית". גם לנו המבוגרים לוקח בערך שבוע להסתגל לשעון החדש. שעת ההשכמה תשתנה בהתאם לילד ולא ניתן להשפיע עליה ישירות- כמובן.
לדוגמא אם שעת ההשכבה היא 20:00 (שעון חורף) אז היא הופכת להיות 21:00 (שעון קיץ)
ביום הראשון להשכיב 21:00- 20:50 בערך
ביום השני להשכיב 20:50- 20:40
ביום השלישי להשכיב 20:40- 20:30
ביום הרביעי 20:30- 20:20
ביום חמישי 20:20- 20:10
וביום השישי הגענו לשעה ה"מקורית" – 20:00.

ישנם תינוקות בגילאים הצעירים בני פחות מחצי שנה בדרך כלל, שישנים במשך היום לפרקי זמן קצרים מאוד (אפילו עד כדי 10 דקות בכל פעם ובדרך כלל עד 40 דקות), בדרך כלל מעל 3 פעמים ביום. ההורים מתפלאים- הרי אצל החברים/משפחה/שכנים התינוקת ישנה פעמיים ביום שעה וחצי לפחות בכל פעם ואולי אף יותר…יותר מכך- תינוקות אלה מתקשים מאוד להירדם ונדרשים מאמצים רבים על מנת להרדימם, כל היום הם עצבניים, בוכים, לא נינוחים, רוטנים ומקטרים וימים שלמים מתבזבזים סביב נושא ההרדמה, הורים מנענעים על הידיים, קופצים על כדור הפיזיו בוקר-צהריים וערב…או שהתינוקת פשוט על ציצי כל היום מנמנמת ומקיצה….במקרים כאלה מרוב שאנחנו רודפים אחרי השינה – ומרוב כוונות טובות נוצר מצב שהתינוק או התינוקת בכל פעם ישנים רק קצת, והם "לא רעבים ולא שבעים"- כלומר לא עייפים ולא ערניים, כיוון שישנו קצת הם כבר מתקשים להירדם בקלות כיוון שהפיגו מעט את העייפות, אך כיוון שלא ישנו פרק זמן ארוך הם עייפים תוך זמן קצר…זהו מעגל קסמים שצריך לשבור:
מומלץ להימנע מהנטייה הטבעית שלנו להרדים כל הזמן, כל היום, את התינוק ובמקום זאת מומלץ להחליט על השכבה כ3 פעמים ביום: תנומת בוקר כשעה וחצי לאחר יקיצת הבוקר (נניח 08:00-09:00)) תנומת צהרים בערך ב13:00 ואולי גם תנומה קצרה בערב אפילו ב17:00- 18:00 (עד חצי שעה ולהעיר). במועדים אלו יש להשכיב את התינוק ובשאר הזמן יש להימנע מכך, לא להסתובב איתו על הידיים בנענועים כל היום כשהוא בוכה – ובמקום זה לנסות להסיח את דעתו, לשנות אוירה, צעצועים, שירים, סיפורים, לטייל בחוץ… ולמשוך כמה שיותר לכיוון שעות ההשכבה הרצויות. אם מקפידים על כך במשך מספר ימים מתחילים לראות התארכות של התנומות ביום והמקביל את הנינוחות היחסית בין התנומות.
כמה זמן צריך לישון?
ההגדרות השתנו ויש המלצת חדשות לפי גילאים
מה העניין הזה של גזים /קוליק?
קוליק וגזים קיימים עד גיל 3 חודשים, זה עניין של שינוי מרכיבים חיידקיים בחלל המעי וזה יוצר גזים. יש גם אפשרויות של אלרגיות וחוסר סבילות למזון כלשהו (חלקו , המרכיבים) שעובר גם בחלב אם- לידיעתכן. בבחינת תכשירים "טבעיים" לטיפול בגזים- ראו הוזהרתם. המרכיבים מפורטים ביוונית, לטינית או אנגלית בהתאם לרצונו של היצרן. זה מבלבל ולעיתים מסתיר מידע חמור. יש תכשירים שנימצאו בשכיחות גבוהה יותר למוות בעריסה ולכם יש לבדוק את השמות של המרכיבים ה"טבעיים" הללו. הפשוט והטוב הוא הרפואי – סימיטיקון (סימיקול).