במקביל ובעקבות הכתבה המעולה של רומי נוימרק בתוכנית המגזין של אושרת קוטלר (25/3/17), כתבה שעוררה הדים רבים אצל המון הורים, ניסיתי יחד עם רומי, להעלות למודעות את הצורך בהבנה של כמה זמן מסך מותר לילדים בכלל ולקטנים בפרט.
אז נכון שבפוסטים קודמים שלי על הרחקת הטלפון הנייד מהילד שלך ו חשיפה למדיה לפני גיל שנתיים, הדגשתי מספר נקודות והבהרתי את העמדה הרשמית הקיימת בארץ, עדיין, בעקבות הכתבה, המון אנשים שאלו אותי על הנקודות החשובות שכדאי לזכור מעבר לנאמר ולכתוב , אז הנה. נתונים למחשבה.
קיראו אותם עד הסוף ואז החליטו לבד מה אתם מאמצים, משנים, לומדים מזה… אני החלטתי.!
באירופה מצאו ש:
- עד גיל 7 שנים, ילד יבזבז שנה שלמה של 24 שעות ליממה , על מסכים.
- עד גיל 18 שנים, ילד יבזבז שנתיים שלמות של 24 שעות ליממה, על מסכים
- עד גיל 80 שנים, יראה האדם "המתמיד" כ 13 שנים של 24 שעות ליממה על מסכים !!
לאורך 20 שנים בין 1987 – 2007 הראו שככל שיש יותר צריכה של מדיה אלקטרונית, יש פחות אינטראציה חברתית. הנתונים מראים שכל שעת מסך אינטרנטי מביאה לירידה של 24 דקות באינטראקציה נעימה תקינה ונעימה פנים מול פנים עם הסובבים. ויותר מזה, במשפחות עובדות עם שני הורים עובדים, כאשר הם חוזרים מהעבודה והילדים על מסכים, יש התעלמות הילדים מהאם ב44% מהמקרים , בעוד שההתעלמות מהאב, בחזרתו מהעבודה, היא ב 86% מהמקרים !!!
- השנים הראשונות של הילד הן השנים הקריטיות להתפתחות. מוטורית, שפתית תקשורתית חברתית ושכלית
- התפתחות ראשונית קיימת על ידי חקר הסביבה ותגובה לסביבה – ראו סרטון מתוק זה להבין את הכוונה.
- ב 2007 בשאלוני הורים, נמצא שעד גיל 3 חודשים, 40% מהתינוקות צופים קבועים בטלוויזיה. עד גיל שנתיים 90%
- ב 2011 בשאלוני הורים, נמצא שכמעט 50% מילדים תחת גיל שנה רואים כל יום , יותר משעתיים מסך !!
- הממוצע האירופי הוא 4-8 שעות מסך ליממה, כשבגיל התיכון, 55% מהזמן (יותר משינה) נימצאים על מסכים.
- כשבודקים ילדים בגילאי שנה ו 3 שנים, רואים שעל כל שעה צפייה , יש עלייה של 9% בסימנים של הפרעות קשב
- כשבודקים ילדים בגילאי שנה ו 3 שנים, רואים שעל כל שעה צפייה , יש עלייה באחוזי שומן בגוף בגיל 7 שנים.
- כשבדקו ילדים בגילאי 5, 4.5 ושוב בגיל 10 שנים- רואים שעל כל שעה צפייה יש 7% פחות השתתפות בכיתה.
- מדיה ישירה, שהילד ממש צופה, או מדיה עקיפה, כשהטלוויזיה דלוקה ברקע, מביאות לפגיעה אפשרית בקשרים המשפחתיים בין בני הבית, מעלה קשיים קשביים, מורידה את היכולת וההתפתחות הטובה של שפה מדוברת, מקשה על תפקודים ניהוליים עתידיים ויכולה לפגוע בקשר הרגשי בין הורים לילדים
- ככל שהחשיפה למדיה (טלוויזיה, טאבלט, מחשב, טלפון נייד) עולה , נוכל לראות שכיחות עולה של עלייה במשקל, נטייה להתנהגות אגרסיבית, יותר התנהלות פאסיבית בבחינת אכילה של אוכל לא בריא והשמנה, יותר קשיים ביכולות לימוד ריכוז וקשב, מצב רוח משתנה וירוד וירידה בכמות ואיכות השינה.
- טלוויזיה לפני השינה, בניגוד לתירוצים הקיימים, מורידה יכולת הירדמות, מביאה ליותר עירנות, יותר זמן להירדם וזמן שינה קצר יותר באותו לילה. אלו מביאים לחסכי שינה, שכמו שכולנו יודעים- גורמים למצב רוח רע, קושי התנהגותי ויכולת למידה וריכוז נמוכים יותר.
- בילדים בני 4 שנים שרואים סרטים מצויירים עמוסי פרטים מהירים מדי, יש השפעה על היכולות של תפקודים ניהוליים.
- צפייה בטלוויזיה תחת גיל 3 שנים, הראתה אפקט הרסני על יכולות לימוד עתידיות שפתיות, מתמטיקה והבנת הניקרא
- תינוקות שצפו בקלטות ללימוד וחיזוק שפה הראו יכולת נמוכה יותר ב 6-8 מילים באוצר המילים שלהם, לעומת אלו שלא צפו.
- בילדים שצופים ביותר משעתים ביום של מסכים, נימצא סיכון גבוה יותר לבעיות רגשיות.
- יש יותר דווחים על תחושת בדידות עם יותר מסכים. בין השנים 2004-2010 הייתה עלייה פי 5 של בנים בדיווחים על תחושת בדידות (על פי ממצאי האגודה האמריקאית המקבילה לעמותה לשלום הילד בישראל)
- בילדים ומתבגרים המגיעים למצב של התמכרות למסכים ואינטרנט (באמת שיש לזה הגדרות בספר הפסיכיאטריה), נימצא בהדמייה מוחית מתקדמת, דילדול של המבנה התקין ויכולות הקישוריות בין אזורים במח האחראיים על יכולות לימוד, קשב, זכרון, חיברות תקינה, רגש ומצב רוח
- כבר בשנת 2000, הראו בנתונים של 72 מחקרים שכללו 14 אלף סטודנטים, הראו שעם עלייה בצפייה במסכים הייתה ירידה ביכולת האמפאטית ב 40%
העיקרון פשוט- ככל שהילד יותר עסוק במדיה דיגיטאלית הוא פחות באינטראקציה חברתית